אהבה


מהי אהבה?

אהבת העצמי, אהבה אוניברסלית, אהבת האנושות, אהבת הגוף, אהבת הדרך...

וכן, מתוך כל אלה מגיעה גם אהבת האחר.

אחרי שנים של "העבודה" של ביירון קייטי, בה תרגלתי את הכניעה למה שיש וההתאהבות בחיים, ה- Human Design  רק העמיק עבורי את התובנה שזו האפשרות היחידה. ובאמת, כפי שרא אומר: כל שנותר לנו הוא ליהנות מהנסיעה...
 

מה זה "לאהוב את מה שיש"?

האם זה אפשרי?
 

כל עוד אנו מחזיקים באמונה שאנחנו אחראים על יצירת המציאות שלנו ועל גורלנו, הסבל יהיה מנת חלקנו ואנחנו נרוץ משיטת "שיפור עצמי" זו אל שיטת "שיפור עצמי " אחרת ללא הפסקה, או לחילופין  - נאשים את כל העולם, את "אלוהים" או את עצמנו.

והרי יש כאן סתירה חזקה: אם אנחנו האחראים, אז מדוע אנחנו לא היכן שרצינו להיות??

ואם אנחנו לא אחראים, אז... מה בעצם קורה כאן? !

כשאנחנו משחררים את אשליית השליטה, אנו יכולים להירגע לתוך ההוויה, לשבת במושב האחורי של החללית הפרטית שלנו ולנוע במרחב.   ללא התנגדות וללא שאיפה להיות נשמה אחרת ברכב אחר...
 

ואז...

אז מתגלה האהבה.
 

אהבה אינה רגש. אהבה זו מהות. מהות הטבועה בנו מתחת לכל ההתניות, מתחת לקליפות הרבות שצמחו סביב הגרעין שלנו במשך השנים.

יש לה פנים רבות ואנו נחווה התנסויות רבות כדי להגיע אל האהבה שבתוכנו, וכשנגיע, נגלה שהיא הייתה שם כל הזמן, והחיפוש בחוץ היה אשלייה...
 

ו...אהבת האחר?

אהבת האחר כפי שאנו מכירים אותה היא אהבת ה"לא עצמי". היא הימשכות למשהו שאנחנו לא, בגלל הציווי הגנטי, ולאחר שעוברים הזיקוקים של המשיכה לניגודים המרגשים, אנו "מגלים" שזה לא זה. ושוב משהו חסר, או משהו "לא בסדר".
 
הסוד לאהבת האחר יכול להיות רק באהבת העצמי. ברגע שאנו מקבלים את עצמנו כפי שנולדנו להיות, מחבקים את כל חלקינו  ומפסיקים לרצות להיות משהו אחר, אז נוכל לחוש כך כלפי אדם אחר שונה מאיתנו או דומה לנו.

מערכות יחסים תמיד יספקו לנו אתגרים, כי השוני המכני והגנטי מספק במה נרחבת להתנסויות, והאמת - לשם כך אנו כאן... אך כשאנו אוהבים את מי שאנחנו ומתנהלים בחלל בעזרת האסטרטגיה והסמכות הפנימית שלנו, אנו יכולים ליהנות מההתנסות, ללמוד, ויחד עם זאת לא לפגוע ולא להיפגע.

ביחסים בין אישיים של היישויות בעלות תשעת המרכזים, הכבוד האנרגטי לעצמי ולאחר הוא הבסיס לכל. בלי כבוד למכניקה שלנו, נמשיך להתנהל במערכות יחסים תלותיות, חולניות ומנטליות.

Comments